החזקנו מעצמנו הורים משחררים ומאפשרים. היינו בטוחים שהחיים יוצאי הדופן שאנחנו מנהלים, חוסר השגרה שמובנה בתנועה, והאופי הנינוח שלנו, יהפכו אותנו ליברלים אבל לא. אנחנו מרחפים מעליה כשתי שפיריות, מביטים בכל תנועת גוף, התנהלות חברתית, מחווה או עיוות פנים. העובדה ששי קרובה אלינו רוב הזמן, גם כאשר היא מתנהלת עם חבריה, גורמת לנו לתצפת עליה. אנחנו בוחנים, דנים ומבקרים כל אספקט בהתנהלות שלה עם עצמה ועם העולם.
השבוע הדרך הובילה אותנו אל פארק הירדן, למפגש השנתי של "באופן טבעי" ואנשי החינוך הביתי. גם כשהיינו מוקפים באנשים טובים ומסבירי פנים, שלא מתביישים לחשוב לבד ומוכנים לשיחה על כל נושא שבעולם, התקשנו להרפות. ישבנו לידה ליד אמת המים כאשר לפתע הגיעו כמה חבר'ה בגיל ההתבגרות והחלו לעשות סכר עם גופם בתעלה. בהתחלה חשבתי שהם מפריעים בכוונה לקטנים לשחק, אבל בתוך רגע הסתבר עד כמה טעיתי. בשניות נוצר משחק רב גילאי בו הגדולים יוצרים פקק בזרם וברגע השחרור כל שאר הילדים, שהמתינו אחריהם על גלגלים ואבובים, זורמים יחד אל הבריכה. ההתלהבות וההתרגשות היתה גדולה אצל כולם אבל שי פשוט זרחה. היא קפצה והשתוללה ושמחה ורכשה חברים.
נועה הביטה בי ובשתיקה לקחנו את עצמנו והלכנו למקום אחר. כבר שבוע שאנחנו לומדים כיצד לעזוב אחיזה. עושים קפיצת אמונה ומניחים לה להיעלם, להתערבב, להתאכזב ולהשתלב מבלי שנדע ונתערב. באופן טבעי.
Comments