בדרך לחופה- חלק 2

אחרי החופשה בקולומביה חזרנו למרילנד לעוד תקופת עבודה קצרה כשהטלפון מישראל הגיע.

מצבה של אמא של נועה, אילנה, התדרדר משעה לשעה. האישה החזקה כל כך, שניצחה לאורך שנים מורכבויות רפואיות שקשה לדמיין שמישהו יכול לעמוד בהן, חלתה לפתע בדלקת ריאות קשה. המצב הלך והתקדר לאסון במהירות מסחררת כל כך שמיד הקדמנו את כרטיסי הטיסה וחזרנו לארץ בבהלה.

המצב היה חמור ומדאיג. אילנה היתה בתרדמת מלאה כבר שבעה ימים כשהגענו לבית החולים שערי צדק. כל המשפחה חיכתה דומעת ומותשת בחדר ההמתנה. הייאוש והפחד עמדו בחלל ולא השאירו מקום דק לתקווה. נועה לא המתינה שניה ונכנסה אליה. היא שכבה שם, במיטה שבטיפול נמרץ, נפוחה מנוזלים ותרופות ורק מנחם, בעלה, לידה. הוא הביט בעיניים מבועתות בנועה, חיבק אותה והשאיר אותה להתייחד מעט עם אימה.

דקות שנמשכו נצח נועה בהתה בה ולא הצליחה לזוז. לפתע, מבלי לתכנן או לחשוב, היא רכנה לעברה ולחשה לה באוזן: "אמא, אם תצאי מהתרדמת, אני מתחתנת". ולפתע, כנגד כל הסיכויים, אילנה הרימה את שתי הגבות! ממעמקי השינה היא שמעה את קולה של בתה והגיבה. נועה קפצה במקומה. שבוע של דממת מוות נקטע באבחה בהירה של אפשרות לשינוי. נועה, לא מאמינה, רצה בצרחות התלהבות החוצה לספר על הנס שהגיע במפתיע לכולם.

מאותו הרגע הכל השתנה. האווירה בחדר ההמתנה התהפכה על ראשה. ספרי התהילים נסגרו, הדמעות פסקו וכל המשפחה התחילה לעסוק באיחולי מזל טוב, בתכנוני חתונה, בהתרגשות ותקווה. כבר היה ברור שזה רק ענין של זמן עד שאילנה תתעורר לגמרי ונתחיל בחגיגות. והיא לא התעכבה בכלל. בתוך יום אילנה התעוררה לגמרי. אחרי עוד שלושה ימים כבר עברה מהטיפול הנמרץ למחלקה רגילה ולאחר שבוע כבר יצאה מבית החולים. מדהים מה שאמא תעשה בשביל שהבת שלה תתחתן

ההצלה הפתאומית שנפלה עלינו זרקה אותנו למסלול אקספרס אל החופה. המהפך מאבל ליום טוב עמד גאה באוויר לאורך החודש וחצי הבאים בהם תכננו, ארגנו והוצאו לפועל חתונה מרהיבה.

חתונה של חיים.