שי שלי,

 

אני יושב לכתוב לך את המילים שיופיעו על גב הספר שלך ומתרגש. ממש.

 

כשנולדת, החלטנו לפתוח בשבילך תיבת מייל. חשבנו שלמענך אנחנו אוספים זכרונות והמלצות. שכך נוכל לנצור עבורך את ילדותך השקטה באוסטרליה היפה.

 

כשהיית רק בת עשרה חודשים, וגילינו את הסרטן המתקדם בקצה המעי של אמא, התיבה שלך קיבלה מעמד אחר. לפתע היה חשוב לשמור עבורך רגעים קטנים מהחיים שחלפו בסחרור משוגע, מהבלתי ייאמן שהלך והתגלה מול עינינו. תיארנו בכנות עד דק את הפחד, הכעס, הסבל, הייאוש והשמחה שידענו ושלחנו לך, כמו בקפסולת זמן, לעתיד.

 

הלומים מעוצמת החוויה שעברה עלינו, אספנו בשבילך ברעד את המכתבים, שברי החוויות, הכאבים והניצחונות. בסיום, כשהבטנו במראת הנשכחות שהשארת למעננו, התברר לנו שמאחורי בבואתנו המשתנה ללא הרף משתקפות פני הבריות כולן.

 

המסע שצלחנו גדול וחשוב מאיתנו. אנו מאמינים שמוטלת עליו חובה לצאת אל העולם, כדי שגם אחרים יוכלו לשאוב דרכך תקווה אדירה. כמונו.

 

שבי לקרוא, אהובה.

הסיפור שלך מחכה לך.

 

                                                                                                    שלך,

                                                                                                       אבא

​